איטום תפרי התפשטות – מדריך לבעיות תפרים במעטפת
תפרי ההתפשטות משמשים ליצירת חיץ והפרדה בין חלקיו של הבניין,
במטרה לאפשר לקירות את תנועת ההתכווצות וההתפשטות, תוך הימנעות מהעברת לחצים ועומסים בין חלקיו של המבנה.
תפרי ההתפשטות מתוכננים כדרך קבע במבנים על מנת לכוון מראש את מיקום היווצרות הסדקים,
ולמנוע בכך כל אפשרות להיווצרות סדקים במעטפת באזורים אקראיים ובלתי מתוכננים.
תנועת ההתכווצות וההתפשטות של הקירות הינה תופעה טבעית,
המתרחשת כחלק מתהליך ההתמצקות של הבטון לאחר היציקה, וכן בעקבות תזוזת הקרקע, שינויי טמפרטורה וכדומה.
תפרי התפשטות נתונים כל העת תחת תנאי תזוזה ועולה הצורך באיטומם,
על ידי חומרים גמישים במיוחד ובעלי יכולת עמידה בתנודות הללו, תוך שמירה על כושר גמישותם לאורך של שנים רבות.
במרוצת השנים פותחו חומרים פוליאוריטניים משחתיים מסוגים שונים שהוכחו כאפקטיביים במיוחד לצרכים הללו.
מדובר במגוון חומרים פוליאוריטניים גמישים שלכל אחד מהחומרים הללו,
הותאמו תכונות ספציפיות המתייחסות אינדיבידואלית לכושר העמידות וכושר האלסטיות כנגד חומרים שונים.
ניתן למצוא חומר מעולה לאיטום תפרים בהזרקה כמו סיקה פלקס.
הכללים לאיטום תפרי ההתפשטות בדרך נכונה
הכלל המרכזי במהלך יישום האיטום של תפרי ההתפשטות, הוא ההבנה העמוקה בכל הנוגע לתפקידם של התפרים, אופן תפקודם ואופן תפקודו של חומר האיטום.
הבקיאות בכל הנוגע לייעודם של התפרים, תמנע כשלים ביצועיים של מילוי התפרים באופן ועובי בלתי נכונים.
ובדרך חובבנית שתמנע מהחומר הפוליאוריתני את היכולת להתכווץ או להימתח בחופשיות אל הצדדים.
לצורך זה חובה להקפיד וליישם את החומר בעובי המתאים ובאופן כזה, שהחומר יוצמד אל דופנותיו של התפר בלבד בעוד שגב התפר יוותר חופשי לחלוטין.
חשוב לדעת שיישום שכבה דקה מדי של חומר עלולה להוביל לקריעתו בעת המתיחה, בעוד שיישום שכבה עבה מדי תוביל לפגיעה באלסטיות של החומר ולהתנתקותו מן הדפנות.
יישום החומר בעומק או בגב התפר, יוביל אף הוא לפגיעה בכושר האלסטיות של החומר ולניתוק מהדפנות במהלך התכווצות או מתיחה.
מהסיבה שהיותו של החומר דבוק בגב התפר מונע ממנו להתכווץ או להימתח במלואו.
על מנת למנוע כשלים ביצועיים פותחו פרופילים גמישים, שנועדו שלא לאפשר את הידבקותו של החומר בגב התפר,
וכן להגביל את העובי המיושם, זאת בכדי למנוע יישום שכבת חומר עבה מידי.
שלבי ההכנה בהליך איטום תפרי ההתפשטות
תהליך איטומם של תפרי ההתפשטות דורש מספר שלבי ביצוע.
מומלץ לצורך זה להסתייע בשירותיו של איש מקצוע אמין, מיומן ובעל ניסיון בתחום.
איטום תפר התפשטות מיועד להחזיק מעמד שנים ממושכות.
זאת בתנאי שתכנון רוחב התפר הינו מלכתחילה מדוייק, וכן שנבחר החומר המותאם והיישום בוצע כהלכה.
את תפרי ההתפשטות חשוב לאטום בדיוק על פי מפרטי היצרן ולהקפיד לבצע בהתאם להוראותיהם בלבד.
שוק החומרים הפוליאוריטניים המשחתיים מציע עשרות מוצרים, כאשר כל חומר מותאם ספציפית לייעודו (ראו חומרי שיקום של סיקה).
שימוש בחומרים בלתי מותאמים עלול לפגום באיכות העבודה או שלא למלא את הפונקציונאליות שלו באופן מיטבי.
השלב הראשוני ביישום מתחיל בניקיון דפנות התפר על ידי דיסק חשמלי, והסרת כל חלקי הבטון או הטיח רופפים.
וכן הסרת שאריות הצבע או כל גוף זר שנותר במהלך היציקה, תוך הקפדה על ניקוי האבק בתום שלב זה.
שלבי הביצוע בתהליך האיטום של תפרי ההתפשטות
בטרם המעבר אל שלב היישום חובה להקפיד על פני השטח יבשים ונקיים לחלוטין.
בנסיבות של בטון חדש נדרשת המתנה של כשלושה עד ארבעה שבועות בטרם ביצוע העבודה.
השלב השני מורכב מהחדרתו של פרופיל גיבוי לעומק התפר, תוך התייחסות לרוחב התפר ולהוראות היצרן, כאשר עובי החומר הינו לרוב כמחצית מרוחב התפר.
בנסיבות של תפרים רחבים במיוחד יש לחשב את עובי החומר על פי הטבלאות לחישוב הקיימות אצל היצרנים השונים.
את פרופיל הגיבוי יש להחדיר עד לעומק הרצוי, תוך הקפדה שהפרופיל יוותר צמוד בחזקה לדפנות התפר.
לצורך זה ניתן להסתייע בכפיסי עץ ייעודיים.
אי הצמדתו של הפרופיל אל דפנות התפר תוביל לדחיפת הפרופיל כלפי פנים במהלך מילוי התפר ומילוי כמות חומר גבוהה מן הרצוי.
בתום שלב זה יש לחתוך את פינות הבטון בקצותיו של התפר, לצורך יצירת שיפוע שנועד למנוע בטווח העתידי כל אפשרות, לשבירת הפינה או לפגיעה מכאנית בעקבות תלישת החומר מהדפנות.
בתום הפעולה יש למרוח פריימר בדפנות התפר ולהמתין לייבוש על פי הוראות היצרן.
מריחת הפריימר נועדה להבטיח היצמדות מרבית של חומר האיטום לדפנות התפר.
ואיטום תפרי התפשטות תוך דילוג על שלב זה יוביל לכך שחומר האיטום יתנתק בשלב מאוחר יותר מן הדפנות.
מילוי התפר עם חומר האיטום מיושם באמצעות אקדח ההזרקה, תוך התקדמות לאורך התפר ללא הפסקות ובאופן מסודר.
החדרתו של חומר האיטום אל עומק התפר, תוך הצמדתו לדפנות והחלקתו מתבצע בפעולה אחת על ידי אצבע שמטבילים במי סבון לקבלת מראה אסתטי אחיד.
בתום התהליך יש לנקות את שאריות החומר במטלית ספוגה בטינר או טרפנטין כשהחומר עדיין טרי.
